פרסומים נבחרים

במרכז הספר עומדת שיחת המשא ומתן ההלכתי מן המשנה. משא ומתן זה מתנהל בין חכמים המציגים את דעותיהם בענייני הלכה, ולעיתים מידיינים ביניהם ומנסים לשכנע בטיעוניהם.

בפרקי המבוא של הספר מוגדרת שיחת המשא ומתן ההלכתי לעומת יחידות שיח אחרות במשנה, מוצג מצאי השיחות במשנה, ומפורטים האפיונים הבסיסיים שלהן. עיקר הספר עוסק בניתוח לשוני של השיחות מהיבטים מתחומי לשון שונים: חקר השיח – מקומה של השיחה בתוך רצף השיח הקודם לה והסיום המופיע לאחריה; פרגמטיקה – פעולות הדיבור של המידיינים; ניתוח השיחה – צמדים שיחתיים בחילופי הדברים והמהלכים הטיעוניים בשיחות; רטוריקה – טיעוני קל וחומר והמבנים המקבילים זה לזה שיש בהם חזרה.

ניתוח שיחת המשא ומתן ההלכתי בתחומי חקר השיח, הפרגמטיקה וחקר השיחה מחזק את העיסוק בתחומי לשון אלו, הנחקרים פחות במחקר לשון חכמים.

סדרה: אסופות ומבואות בלשון לב

רבקה שמש־ריסקין היא פרופסור חבר במחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות באוניברסיטת בר־אילן. היא עוסקת בתחומי התחביר, הסמנטיקה, הפרגמטיקה וחקר השיח בעברית הקלסית, בפרט בלשון חכמים.

ספרה של זהר לבנת חוקר את תופעת האירוניה הלשונית על רקע המושג העתיק של האירוניה ומציג את הופעותיה בטקסטים עכשוויים שאינם ספרותיים: שיחות יום-יום, דיאלוגים בתקשורת המשודרת, טקסטים עיתונאיים ועוד. באמצעות דוגמאות רבות, בחלקן משעשעות, מורכבות ומעוררות מחשבה, האירוניה הלשונית מתוארת על שלל גווניה: החל באירוניה סרקסטית פוגענית וכלה באירוניה הומוריסטית או ידידותית-משחקית.

חלקו הראשון של הספר מציג את התיאוריות הקיימות להבנת תופעת האירוניה ומחדד כמה נקודות מבט הנדונות בהמשך. מן ההיבט הלשוני, נשאלת השאלה כיצד מעוצב מבע אירוני כך שיספק לשומעיו או לקוראיו רמזים ביחס לכוונותיו האמיתיות של הדובר. ניתוח של טקסטים מגוונים מציע סוגים רבים של אותות לשוניים המרמזים על כוונה אירונית. מן ההיבט הקוגניטיבי, העניין מתמקד בצידו השני של תהליך התקשורת, כלומר בסוגיית ההבנה והפענוח של המבע האירוני. על מה נשען הזיהוי של המבע כאירוני? מהם התנאים ההכרחיים והמספיקים לכך?

ההיבט התקשורתי של הדיון מתייחס למקומה של האירוניה באינטראקציות בין בני אדם, לפונקציות שהיא ממלאת בעולם החברתי ולקשר שלה למצבי עימות, לבניית סולידריות ולנימוס. הפונקציה של האירוניה והאפקט החברתי שלה משתנים מהקשר להקשר, והיא משמשת הן כאסטרטגיה של נימוס שעשויה לרכך את כוחה הפוגעני של ביקורת, והן כדרך ביטוי פוגענית שעשויה דווקא להחמיר את הביקורת. בנוסף, בולט כוחה כיסוד המחזק יחסים פנים-קבוצתיים באמצעות הפגנת שיתוף בעמדות והפניה של הביקורת כלפי קורבן משותף.

The tale of the combat between the Storm-god and the Sea that began circulating in the early second millennium BCE was one of the most well-known ancient Near Eastern myths. Its widespread dissemination in distinct versions across disparate locations and time periods - Syria, Egypt, Anatolia, Ugarit, Mesopotamia, and Israel - calls for analysis of all the textual variants in order to determine its earliest form, geo-cultural origin, and transmission history. In undertaking this task, Noga Ayali-Darshan examines works such as the Astarte Papyrus, the Pisaisa Myth, the Songs of Hedammu and Ullikummi, the Baal Cycle, Enuma elis, and pertinent biblical texts. She interprets these and other related writings philologically according to their provenance and comparatively in the light of parallel texts. The examination of this story appearing in all the ancient Near Eastern cultures also calls for a discussion of the theology, literature, and history of these societies and the way they shaped the local versions of the myth.

Transl. by Liat Keren

מהדורות תרגום רבות לפרקי אבות התפרסמו בעבר בלאדינו, והן שיקפו בנוקשות את תחביר העברית והתבססו על נטיות ועל אוצר מילים ארכאיים ברובם. התרגום המחודש ללאדינו נאמן למקור, אבל הנטיות, התחביר ואוצר המילים משקפים את הספרדית היהודית החדשה. במקביל לנוסח העברי מובא התרגום ללאדינו באותיות עבריות ובניקוד ובתעתיק לאותיות לטיניות.

בחינה אמפירית שיטתית של התאוריות על היצירתיות הדקדוקית בפי דוברי עברית בני גילים שונים משכבות כלכליות וחברתיות נבדלות. הנושאים הנידונים במחקר חלוצי וייחודי זה יעניינו את מי שעיסוקם הוא בלשנות, סוציו-לינגוויסטיקה, חינוך וחברה.

הסדרה מתארת היבטים של המורפולוגיה העברית לאור התאוריות המורפולוגיות הבלשניות השונות, ומסבירה במסגרתן את תהליכי הלשון האחראים לתצורה הלשונית.

בריאת התנינים הגדולים, שביית הלויתן, הדריכה על במתי ים והקדשתו של הר צפון – במוטיבים מקראיים אלו מהדהד הסיפור המפורסם ביותר שנוצר באזורנו, סיפור מלחמת אל הסער בים.  גרעינו של הסיפור התגבש לפני יותר מארבעת אלפים שנה על חופו המזרחי של הים התיכון.  במשך מאות השנים שלאחר כך התפתח הסיפור, התפצל ונטמע בקרב שאר תרבויות המזרח הקרוב הקדום, והשפעתו עליהן ועל ספרויותיהן היתה מכרעת.

ספר זה מתחקה לראשונה אחר כל גרסותיו הקדומות של הסיפור המצויות בידינו היום, כפי ששרדו בכתביהן של ערי סוריה, מצרים, חת, אוגרית, מסופוטמיה וישראל, ודן בנוסחותיו של הסיפור ודרכי הפצתו, התקבלותו וטמיעתו בכל מקום ומקום.  בכתובים הנידונים כאן: מכתבו של שגריר מארי בחלב; פפירוס עשתרת ממצרים; שירת הים, אגדת פִּשַישַה, שירת חֶדַמוּ ושירת אֻלִכֻּמִי מחת; עלילות בעל מאוגרית; אֶנֻמַה אֶלִש ממסופוטמיה; ופרקים מהספרות המקראית.  בתום האלף השני לפסה"נ לא היתה ולו ממלכה אחת במזרח הקדום שלא הושפעה מסיפור מלחמת אל הסער בים.  עקבותיו זורעים אור על התמורות התיאולוגיות, החברתיות, והמדיניות שחלו בקרב עמים אלו, על השיתוף התרבותי שהיה ביניהם, ועל הרקע להתהוותה של הספרות המקראית, הצעירה מבין אלו הנידונות כאן.

המאמר המדעי הוא סוגה בעלת חשיבות רבה בקרב קהיליית השיח המדעית. השליטה בכתיבה המדעית היא מאבני היסוד להצלחתו של המדען-החוקר, שכן קידומו וביסוס מעמדו תלויים כמעט לחלוטין ביכולתו להעלות על הכתב ברציפות ובהתמדה את מחקריו ולהביא לידי פרסומם בכתבי עת נחשבים. כיצד התפתחה סוגה זו? מהן המטרות שהחוקר מבקש להשיג באמצעותה וכיצד הן מושגות? מיהו 'הדובר' במאמר המדעי? כיצד הוא יוצר איזון בין הדרישה לאובייקטיביות מדעית, לצניעות ולזהירות ובין הצורך לטעון את טענותיו בקול בהיר וסמכותי? כיצד הוא מבסס את המרחב המחקרי שבתוכו יוכל לטעון טענות חדשות?
ספר זה מציע תשובות לשאלות אלה ולשאלות נוספות. באמצעות ניתוח לשוני ורטורי של מאמרים מדעיים עברית מתחקה המחברת אחר האסטרטגיות הלשוניות והרטוריות של כותבי המאמרים להשגת תכליתם העיקרית – להבטיח שהטענות החדשות תתקבלנה על דעת עמיתיהם ותהיינה ל'עובדה מדעית', כלומר, לחלק ממאגר הידע הדיסציפלינרי המוסכם. בלשון בהירה ומדויקת מתארת המחברת את עבודת הכתיבה המדעית מזווית מקורית הזורעת אור על מקומה בעולם המחקר. 

שני ענפיה של תורת המשמעות, הסמנטיקה והפרגמטיקה, נדונים בספר זה בהרחבה. לפני הקוראים מוצגות הסוגיות העיקריות בתחום המשמעות שעסקו בהן הבלשנים במאה השנים האחרונות. בפרקיו השונים של הספר נדונות גישות ותיאוריות שהתפתחו מאז הולדתה של הבלשנות המודרנית בראשית המאה ה-20 ועד לפריחתם של המדעים הקוגניטיביים במאה ה-21. כולן רלוונטיות למחקר המדעי בתחום הלשון עד ימינו, והן מאירות את שאלת המשמעות והשימוש בשפה מכיוונים שונים.

כרך א מתמקד במערכת הלשונית כמערכת של סימנים הנושאים משמעות ובבעיות הקשורות ביחסים בין הסימן הלשוני לבין מה שהוא מייצג. מוצגות גישות מבניות לשאלת המשמעות וכן היבטים דיאכרוניים, כגון מעתקי משמעות והשפעות חיצוניות על אוצר המילים. הדיונים מלווים בשפע דוגמות מן העברית על כל רבדיה.

כרך ב כולל פרקים בסמנטיקה לוגית ובסמנטיקה קוגניטיבית, ונדונות בו, לראשונה בעברית, התיאוריות הסמנטיות הקוגניטיביות העיקריות, הקשורות במבנה המערך המושגי של האדם. כמו כן מוצגים בו פרקים מן הפרגמטיקה - תחום החקר העוסק בהיבטים של המשמעות שאינם מקודדים בסימנים הלשוניים אלא נגזרים באמצעות היסקים. הספר מציג את התיאוריות המובילות בתחום הפרגמטיקה החברתית: תיאוריית פעולות הדיבור, תיאוריית הנימוס ותיאוריית חקר השיחה.

כמו כן מובאות בו התיאוריות העיקריות מתחום הפרגמטיקה הקוגניטיבית, ביניהן עקרון שיתוף הפעולה ותיאוריית הרלוונטיות, שחלקן מוצגות כאן לראשונה בעברית. הדיונים מלווים בשפע דוגמות מן העברית על כל רבדיה.

פרופ' זהר לבנת מלמדת במחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות באוניברסיטת בר אילן. מחקריה עוסקים בסמנטיקה ובפרגמטיקה של העברית המודרנית, בחקר השיח וברטוריקה.

This book investigates the dialogic nature of research articles from the perspective of discourse analysis, based on theories of dialogicity. It proposes a theoretical and applied framework for the understanding and exploration of scientific dialogicity.
Focusing on some dialogic components, among them citations, concession, inclusive we and interrogatives, a combined model of scientific dialogicity is proposed, that reflects the place and role of various linguistic structures against the background of various theoretical approaches to dialogicity.

Taking this combined model as a basis, the analysis demonstrates how scientific dialogicity is realized in an actual scientific dispute and how a scientific project is constructed step by step by means of a dialogue with its readers and discourse community. A number of different patterns of scientific dialogicity are offered, characterized by the different levels of the polemic held with the research world and other specific researchers – from the “classic”, moderate and polite dialogicity to a direct and personal confrontation between scientists.