מיום ייסודה של אוניברסיטת בר אילן עמדה לנגד עיניהם של העומדים בראשה חשיבותה של ההבעה בכתב. כל סטודנט נדרש להגיע לרמת פטור בקורסים, שיועדו מלכתחילה לנושא זה במסגרת הקורסים הכלליים. אולם בעקבות השגותיהם של דקאנים ומרצים מפקולטות שונות על רמת הכתיבה של הסטודנטים, וקריאתם לגבש גורם שיעסוק בהקניה מקצועית של דרכי הכתיבה והניסוח של התלמידים בעבודותיהם האקדמיות, החליט הסנאט לכונן מסגרת עצמאית וייחודית לתחום - היחידה להבעה. לצד לימודי ההבעה שהיו, כאמור, חלק מן היחידה ללימודים כלליים, פעל האולפן לעברית כיחידה עצמאית. החל משנת הלימודים תשל"ז אוחדו שני הגופים ומאז ואילך הם מנוהלים תחת קורת גג אחת כיחידת שירות כלל-אוניברסיטאית.
